אסתר: אני מחליפה משרות ניהול - מבית=ספר הרוא"ה
לבית=ספר "לפידות", 1987-1985, ופורשת לגמלאות
אסתר: כאשר חזרנו מארצות=הברית, הוצע לי לנהל את בית=ספר "הרוא"ה" בר"ג, בעקבות מחלתה של המנהלת, שנאלצה לקחת שנת חופשה מעבודתה. במשך שנים רבות ניהל את בית=הספר הזה אחד מאושיות החינוך במדינה - מנחם לבנון, שנפטר בפתאומיות מדום לב; ואותה מנהלת, שהיתה אז מורה בבית=הספר, החליפה אותו.
היה זה בית=ספר ברמה גבוהה, ולא הצטערתי על השינוי. גם המנהל, שמילא את מקומי בשנת השבתון בבית=הספר "שלום", שמח להישאר בתפקידו. היתה זו שנה מוצלחת למדי, ובתום שנת הלימודים הודיעה המנהלת הקודמת שהיא חוזרת לעבודה - למרות מצבה הבריאותי. מישהו הגניב לי שמועה שבמהלך שנת הלימודים אמרה אותה מנהלת, אשר התלבטה אם לחזור לעבודה עקב מחלתה, למקורביה: "אם אסתר גור תצליח בעבודתה, אני חוזרת". חשבתי לעצמי: 'עדיף שאצליח בעבודה ואצטרך לעזוב בראש מורם – מאשר, חס וחלילה, אכשל ויזרקו אותי...'. ואכן, הצלחתי בעבודתי ונאלצתי להחזיר את הניהול למנהלת הקודמת.
המפקחים במשרד החינוך דאגו לי מיד לעבודה חלופית ונתבקשתי, לנהל את בית=הספר "לפידות" בשכונת פרדס כץ בבני=ברק. הגעתי לבית=הספר אחרי תקופה של חילופי מנהלים גברים, שכנראה לא החזיקו מעמד אחרי המנהלת הוותיקה פוריה וייסמן המוצלחת מאוד, שהיתה חזקה באופיָהּ וניהלה אותו ביד רמה (גם בעלה ניהל בית=ספר בעיר - את "מעלות"). אוכלוסיית בית=הספר היתה דומה בהרכבה לאוכלוסיית "שלום" ברמת עמידר, אותה הכרתי היטב, ונסיוני מבית=הספר ההוא סייע לי אפוא בעבודתי כאן.
אחרי תקופת הסתגלות, אותה הקדשתי לארגונו מחדש של בית=הספר, התחלתי להכניס שיטות לימוד חדשניות, כמו "שלף" - שיטה לשיפור למידת הפרט; ותלם - להוראת הקריאה.
לקראת פסח, בשנה השנייה, עת מתחילה ההתארגנות לשנת הלימודים הבאה, הרגשתי פתאום רוויה ושאין בי רצון להתחיל להשקיע בתכנון השנה הבאה. חשתי עייפות, ולא נותרה בי אנרגיה להמשיך ולהשקיע. הייתי כבר בת 57, אחרי 37 שנות הוראה, והיה לי ברור שבלי ההתלהבות, שליוותה אותי בעבודה כל השנים, לא אוכל להמשיך לעבוד. בהחלטה נחושה ובלי שום התלבטות הודעתי אפוא למשרד החינוך כעבור שנתיים של ניהול בית=ספר "לפידות" על פרישתי מהעבודה.
לבית=ספר "לפידות", 1987-1985, ופורשת לגמלאות
אסתר: כאשר חזרנו מארצות=הברית, הוצע לי לנהל את בית=ספר "הרוא"ה" בר"ג, בעקבות מחלתה של המנהלת, שנאלצה לקחת שנת חופשה מעבודתה. במשך שנים רבות ניהל את בית=הספר הזה אחד מאושיות החינוך במדינה - מנחם לבנון, שנפטר בפתאומיות מדום לב; ואותה מנהלת, שהיתה אז מורה בבית=הספר, החליפה אותו.
היה זה בית=ספר ברמה גבוהה, ולא הצטערתי על השינוי. גם המנהל, שמילא את מקומי בשנת השבתון בבית=הספר "שלום", שמח להישאר בתפקידו. היתה זו שנה מוצלחת למדי, ובתום שנת הלימודים הודיעה המנהלת הקודמת שהיא חוזרת לעבודה - למרות מצבה הבריאותי. מישהו הגניב לי שמועה שבמהלך שנת הלימודים אמרה אותה מנהלת, אשר התלבטה אם לחזור לעבודה עקב מחלתה, למקורביה: "אם אסתר גור תצליח בעבודתה, אני חוזרת". חשבתי לעצמי: 'עדיף שאצליח בעבודה ואצטרך לעזוב בראש מורם – מאשר, חס וחלילה, אכשל ויזרקו אותי...'. ואכן, הצלחתי בעבודתי ונאלצתי להחזיר את הניהול למנהלת הקודמת.
המפקחים במשרד החינוך דאגו לי מיד לעבודה חלופית ונתבקשתי, לנהל את בית=הספר "לפידות" בשכונת פרדס כץ בבני=ברק. הגעתי לבית=הספר אחרי תקופה של חילופי מנהלים גברים, שכנראה לא החזיקו מעמד אחרי המנהלת הוותיקה פוריה וייסמן המוצלחת מאוד, שהיתה חזקה באופיָהּ וניהלה אותו ביד רמה (גם בעלה ניהל בית=ספר בעיר - את "מעלות"). אוכלוסיית בית=הספר היתה דומה בהרכבה לאוכלוסיית "שלום" ברמת עמידר, אותה הכרתי היטב, ונסיוני מבית=הספר ההוא סייע לי אפוא בעבודתי כאן.
אחרי תקופת הסתגלות, אותה הקדשתי לארגונו מחדש של בית=הספר, התחלתי להכניס שיטות לימוד חדשניות, כמו "שלף" - שיטה לשיפור למידת הפרט; ותלם - להוראת הקריאה.
לקראת פסח, בשנה השנייה, עת מתחילה ההתארגנות לשנת הלימודים הבאה, הרגשתי פתאום רוויה ושאין בי רצון להתחיל להשקיע בתכנון השנה הבאה. חשתי עייפות, ולא נותרה בי אנרגיה להמשיך ולהשקיע. הייתי כבר בת 57, אחרי 37 שנות הוראה, והיה לי ברור שבלי ההתלהבות, שליוותה אותי בעבודה כל השנים, לא אוכל להמשיך לעבוד. בהחלטה נחושה ובלי שום התלבטות הודעתי אפוא למשרד החינוך כעבור שנתיים של ניהול בית=ספר "לפידות" על פרישתי מהעבודה.
