המשפחה המורחבת

שמואל: מכל מה שעשינו במשך השנים - ובכלל זה עבודתנו כאנשי חינוך בארץ ובעולם ותרומתנו הצנועה לעם ולמדינה - את הסיפוק והאושר הרב ביותר מביאה לנו המשפחה שהקמנו.
ברוך השם, זכינו להוליד ארבעה ילדים מוצלחים, והם הביאו לעולם 13 ילדים (ולנו: נכדים); ובשנים האחרונות מגיחים לעולם בזה אחר זה בני הדור הרביעי: הנינים. בינתיים יש לנו שישה נינים, ועוד היד נטויה...
זכינו שילדינו ונכדינו מתנהלים לאורם של הערכים שעליהם גידלנו אותם: יושר, ענווה, מתן כבוד לזולת ואהבת העם והארץ. אחת הדוגמאות מני רבות לכך היא קטע מהמכתב, שכתב לנו בננו אלי ערב גיוסו לצבא הגנה לישראל.
בס"ד, יום ד' כ"ג בניסן תשד"מ ל"ו למדינת ישראל
עכשיו, שאני כבר באמת עומד לצאת מביתי כדי לשרת את עמי וארצי; עכשיו, שאני עומד להצטרף למערכת של עצמאות וביטחון של עם קטן במדינה קטנה; עכשיו, שכבר יותר לא אהיה תלוי בסינרה של אמאל'ה יקרה ועידודו של אבא (לכל הפחות לא כמו בעבר) - נותר לי להודות לכם מכל הלב על הכול, על החינוך שהביאני עד הלום ועל הבית החם שסוכך עלי בשעות קשות ועיצב אותי לקראת דרכי החדשה. אני מקווה שאשרת בצורה הטובה ביותר והמועילה ביותר את עם ישראל.
רציתי להקדיש כמה מילים, ממש לפני שאני עוזב את הבית. הרגשתי שזה מחובתי האישית כלפיכם וכלפי עצמי לא פחות.
קשה לי באמת להאמין שאומנם כן, אני יוצא לשרת בצבא ישראל. שנים רבות חיכיתי להזדמנות זו. חלמתי לי ורקמתי לי המון חלומות, אך הנה זה הכול כבר חלף ועבר ונעלמו החלומות ונשארה רק המציאות, אך יש ציבור שמחכה כבר יותר מאלפי'ים שנה לגיוסו של יהודי. קשה לי לשכוח ברגעים אלה את כל אותם מיליונים של אנשים מבוגרים והמוני הנוער, שלא זכו לשרת את העם היהודי בארץ=ישראל. אינני יכול שלא להיזכר בעצם בזכות מי אני פה, ולצערנו על דמם של מי אנו מקימים מדינה חדשה.
דמותו של סבא אברהם-יצחק מאירוביץ ז"ל עומדת לנגד עיניי ברגעים אלו. למענו ולמען כל אשר חלם אני בעצם יוצא לצבא. סבי ז"ל, שאת חייו הקדיש למען עם ישראל, בוודאי חלם שהנה יום אחד גם נכדיו ישרתו בצה"ל... את האמת אומר שאני נרגש, נרגש מהזכות לשרת בצבא... שלכם באהבה רבה, אלי.
הילדים למדו, רכשו מקצוע והתקדמו, כל אחד בתחום מקצועו, וכן בנות=זוגם: בנימין מתמחה בגיוס משאבים והקים בארץ חברה בשם "משימות", הנותנת ייעוץ לעמותות, ומרצה בנושא בכמה מכללות. רעייתו דניאלה מוסמכת כמטפלת באמנות. הם הכירו בסבסטיה במהלך המאבק ההוא. בנימין היה אז חייל, ודניאלה, שהיתה אז בשירות לאומי, התנדבה לבשל למתנחלים. כאשר התחיל הרומן ביניהם "להתבשל", היינו בשליחות באנגליה. בנימין צלצל אלי וביקש את עצתי לגבי הקשר ביניהם. הבנתי מדבריו שהיא ממוצא מרוקאי, אך השאלה ששאלתי אותו היתה: "אתה אוהב אותה?". משהשיב בחיוב לשאלתי והביע התלהבות, מיד נתתי לו את ברכתי. בני ודניאלה הם הורים לארבעה ילדים וסבים לשישה נכדים (השביעי בדרך...), אשר לנו הם נינים. שמות ילדיהם: רוִיטל, הנשואה לאיציק הלברשטט, והם הורים לעומר ורותם. בתם השנייה, רעות, נשואה לקובי סופר. הם הורים ליהודה תהילה ובניה. הבן דידי (דוד צבי יהודה, על שם הרב קוק), נשוי לעירית לבית גוטמן, והם הורים למתן והשני בדרך... בן=הזקונים שלהם, יצחק, עדיין רווק. בני ודניאלה מתגוררים באלון שבות שבגוש עציון.
רוני הכיר את רעייתו בנח"ל הדתי בתקוע. הוא למד הנדסת תעשייה וניהול ועובד במקצועו עם גופים חשובים במדינה. רעייתו יעל היא עורכת=דין ובעלת משרד עצמאי. הם הורים לבן ובת: עינת (שהתחתנה בימים אלה עם ניר עטר) ויונתן.
נאווה היא בעלת תואר B.A בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת "בר אילן", שם הכירה את בעלה יאיר פריימן, אשר למד לימודי ארץ=ישראל. בשנות נישואיהם הראשונות הם ניהלו משפחתון לילדים במצוקה בירושלים במסגרת "בית הילד", ואז בנו את ביתם במצפה הושעיה, ליד ציפורי. נאווה עברה לתחום חינוך ועוסקת כיום בהוראת דרמה (אחרי שלמדה בבית=הספר של ניסן נתיב) וגם בטיפול באמצעות דרמה. היא הקימה את מגמת התיאטרון באולפנה בטבריה, ומכינה את בנות י"ב לבגרות בנושא. ביישוב בו הם גרים כיום היא מפיקה את כל אירועי התרבות, ובכך כנראה דבק בה משהו ממני... בעלה יאיר עוסק במסחר. נאוָה ויאיר הם הורים לשלושה ילדים: אביאור, שחר ותהל.
אלי סיים תעודת הוראה בישיבת הר עציון באלון שבות, אך לא רצה לעסוק בהוראה, אלא מצא עיסוק אחר, קרוב מאוד ללבו. הוא עבד בהנהלת חברת המתנ"סים ככותב תוכניות ומנהל פרויקט מיוחד, שמטרתו לקרב בין הציבור החילוני לציבור הדתי. הוא הקים מחלקה מיוחדת, שארגנה מגוון פעילויות במתנ"סים, כמו תפילות בחגים, ליל "סדר" ציבורי ועוד. לפני שנה החליף עיסוק, אחרי שזכה במכרז לתפקיד נציג בארץ של הפדרציה היהודית מאמריקה. במסגרת תפקידו הוא מאשר תקציבים למוסדות שונים, המכניסים לארגונם תכנים דתיים. גם עיסוקו זה של אלי קרוב לתחומים הארגוניים שבהם עסקתי, ובאחד הימים אמר לי: "איך הגֶנים שלך זורמים בנקבוביות העור שלי...". אלי נשוי לרבקה, העובדת כיועצת לחינוך מיוחד, אותה הכיר דרך חברה שאתה יצא. אותה חברה חשבה שאלי דווקא מתאים לרבקה, אך לא רצתה לוותר עליו... כאשר נפרד אלי מחברה זו ושוב היה "פנוי להצעות", התלבט אם מי ייצא מהבנות שהכיר. במקרה נפגש עם אביה של רבקה בקונצרט חזנות, אליו הלכנו ביחד, והלה הציע לו לתת לו ספר שחיפש זמן רב. אלי "בלע את הפיתיון", ומשביקר בביתו לקחת את הספר, פגש שם את רבקה במקרה, והשאר היסטוריה... אלי ורבקה הם הורים לארבעה ילדים - איתן, הבת שחר, הבן השלישי יובל ובתם הצעירה טל - וגרים במודיעין.
לידת הנכדה הראשונה
אסתר: רוִיטל, בתם של בנימין ודניאלה, היא נכדתנו הראשונה. לידתה עוררה בנו התרגשות רבה. כאשר הגיעה אלינו דניאלה אחרי הלידה עם הילדה (הבאנו אותה לביתנו, כי היה לה יותר נוח מבחינת התנאים) והבטתי בצפורניה של התינוקת, מיד ראיתי שהגֶנים עוברים במשפחה. מהר קראתי לשמואל ולבני וביקשתי שיפרסו את כפות ידיהם בזה אחר זה, ופתחתי בעדינות את אגרוף כף ידה הזעירה של התינוקת, כדי שיוכלו להתבונן בצפורניה. מיד ראו כולם שלשלושתם יש אותה דוגמת ציפורן: ישרה. דמיון חיצוני זה המחיש לי את המשכיות הדורות והקסים אותי עוד לפני שקלטתי שרוִיטל היא נכדתי... גם לנינים שלנו יש אותה דוגמת ציפורן.
רוִיטל היא נכדתי הראשונה והנינה הראשונה של אבא. אבא היה נרגש מאוד עם לידתה ואמר לי: "על זה נאמר: 'ודור רביעי ישובו הֵנה'" והצביע על לבו.
במשך השנים, ברוך השם, חגגנו שמחות רבות: לידת הילדים, בני=מצווה, נישואי הילדים, לידת הנכדים, בני=מצוות לנכדים, מסיבות יובל לילדים, לידת הנינים... בשנים האחרונות, משהתפנינו קצת מעיסוקינו, אנו משתדלים להכין מכתבי ברכה לכל אחד מהילדים או הנכדים, שחוגג יום משמעותי בחייו, כמו בר=מצווה, ואותם אנו קוראים בערב החגיגה. אנו שומרים בקפידה את כל מכתבי הברכה הללו, והם מתויקים בקלאסר מיוחד, שעליו הכתובת: "משפחה". מצדם מחזירים לנו הילדים והנכדים באותו מטבע: הם כותבים לנו מכתבי ברכה בשמחות, וגם כתבו מכתבים מלאי רגש מהתרשמויותיהם בעת טיולים שערכו בפולין (טיול השורשים המשפחתי וטיולי הנכדות לפולין עם בתי=הספר). תענוג גדול הוא לקבל מכתבי ברכה מבני המשפחה או מהנכדים המקסימים, שלפעמים כותבים לנו "סתם כך".
הנה מכתב חמוד ומרגש מאביאור, בכורם של נאוָה ויאיר, שכתב לנו בהיותו בכיתה ד':
לסבתא היקרה
קודם כול את הסבתא הכי טובה בעולם, והחיבוק שלך הכי חם, והתפירה שלך
משהו=משהו. את גם החנות של הממתקים במיוחד בשבילי. את הכי מתוחכמת מכולם, ואם תדרשי הסבר, אז הוא כך: כשאני רוצה לאכול את הממתקים שאת מביאה, את אומרת לי: "אחרי האוכל". והכי חשוב יש לך את הלב הכי מצטיין!!! והרי אתם יודעים שהלב יודע לשלוח פקודות. למשל 10 פקודות להביא ממתקים לילדים. ועכשיו למשהו אחר: כשסבתא מדברת אתי בטלפון, תמיד המילים הראשונות הם: "מה נשמע? איך הולך? הכל בסדר?" והתשובה שלי היא לפעמים "כן" ולפעמים "לא" . אם התשובה היא "לא" , אומרת סבתא : "נו, אז מה קרה?". ואני מספר לה מה קרה. למשל על ילד שהרביץ לי בבית=הספר, והיא אומרת לי: "אז תרביץ לו בחזרה". אני מחזיר לה תשובה שאני לא רוצה לקבל מכתב הביתה, והיא אומרת לי : "גם ככה אתה ילד טוב". אתם הרי גם יודעים שהמשחק האהוב על סבתא הוא רמיקוב, וכשהיא באה אלינו כמעט תמיד היא מנצחת, והיא עוד אומרת שאני אלוף בזה.
כתב: אביאור פריימן
לבר=המצווה של איתן, בנם הבכור של אלי ורבקה, כתבתי ברכה אחת רגילה, ואת השנייה - בצורת גימטריה. באמצעותה תיארתי את אישיותו המיוחדת וגם ברכות הצלחה. להלן קטעים מהברכות הללו: ברכה לאיתן בר=המצווה מסבא שמואל
שבת שלום לכל המשפחות... שהחיינו והגענו לזמן הזה... ובמה ייחודו של נכד זה, שהרי כל הנכדים שלנו מיוחדים... איתן מיוחד בצירוף התכונות הטובות: טוב לב, בן ונכד מסור, אח אוהב, דואג ורחמן... ייחודיותו באהבה לכל ייצור שהקב"ה ברא, מגלה עניין בכל ייצור חי ונושם, ואף מתנדב להיות צמוד לרופא חיות.. זכית להיוולד לזוג הורים המשמשים דוגמא ומופת בחי המשפחה, בחיים הציבוריים ובחינוך הנפלא שהם מעניקים לכם... כילד חכם, רציני ואחראי אנו מקווים יחד עם הוריך לרוות ממך נחת, לראותך הולך בדרך של אהבת השם והארץ, ונותן כבוד להורים לסבים ולסבתות ולכל אדם באשר הוא אדם. באהבה מעומק הלב, סבא שמואל וסבתא אסתר גור.
גימטריות לאיתן בר=המצווה
איתן = 461 = הוא בעל טעם ברוך = חביבות כזו = לחן ושכל טוב =
= כי השלום לך.
איתן גור = 670 = גם בעל נפש יפה = מחבה יתרה.
מזל טוב = 94 =אדם טוב כזה = אהבה גדולה כזו =טוב כמוהו = טוב לאמו.
מזל טוב איתן = 555 = אוהב ישראל.
מזל טוב לאיתן בר המצוה = 938 = סבר פנים יפות.
איתן בן אלי = 554 = אהבת עולם.
איתן בן רבקה ואלי = 867 = אפשר לסמוך עליך = כי כל עתידך עוד לפניך =
= התנדבות = הוא צנוע באורחותיו.
איתן שחר 969 = הם מיושבים בדעתם = מאמינים בביאת המשיח.
איתן יובל = 509 = כי יש להם מזל טוב.
איתן נכד לשמואל = 942 = יזכנו לימות המשיח.
איתן ואסתר = 3 בג' קטנה = ר"ת: אא"א = =איתן אסתר אוהבים.
ברכה ממשפ' גור = 896 = לשמרך בכל דרכיך.
יעל דודה לאיתן = 620 = אחת מני אלף.
איציק דוד לאיתן = 716 = למען ירבו ימיכם וימי בניכם
ליאת דודת לאיתן = 947 = המתוקים מדבש.
אביעד דוד לאיתן = 592 = לכם נאוה תהלה.
גם אביאור, בנם בכורם של נאוָה ויאיר, קיבל מאתנו מכתב ברכה, שקטע ממנו מובא כאן.
לאביאור בהגיעו למצוות
...שמך, "אביאור", מתייחס לסבך שנקטף בדמי ימיו ולא זכה לשמוח בשמחה זו, אך רוחו ונשמתו בוודאי נמצאת בתוכנו ומשתתפת יחד אתנו בשמחת מצווה זו. אביאור נולד בחג החנוכה, ויאיר מצא את הדרך גם להנציח את אביו ז"ל. "אבי": אביו של יאיר, ו"אור": האור של חג האורים.
אביאור, השם חנך אותך במידות טובות: הנך בעל מזג טוב ובעל לב טוב... נועם דרכיך מרנין את לבנו בכל מפגש אתך... אתה אח מסור לשחר ותהל, תלמיד חרוץ ורציני, בשעת התפילה - מתפלל בדבקות וברצינות... צנוע ומסתפק במועט וספורטאי מצטיין... בעל ידע במחשבים... זכית להורים אוהבים ומסורים... היום אתה מצטרף לעם ישראל כאדם בוגר. זכור כי הנך שייך לשושלת של משפחות, שבמשך דורות רבים שמרו את הקשר האמיץ לתורה לעם ישראל וארץ=ישראל... אנו מאחלים לך הרבה אושר ולכל המשפחה נחת רוח...
מסבא וסבתא האוהבים.
והנה קטע מהברכות שכתבנו ליונתן, בנו בכורו של רוני, בהיותו בר=מצווה. בפתח ברכותיי ציינתי את חסרונו של אביה של יעל, מרדכי ז"ל, שהלך לעולמו ולא זכה להשתתף בשמחת נכדו יונתן בר=המצווה.
יונתן היקר, יום הגיעך למצוות הנו יום מפנה בחייך. מיום זה אתה מצטרף למבוגרים במלוא החובות והזכויות... שלושה אירועים יש בחיי כל אדם, ובעיקר במשפחה הדתית: ברית מילה, בר=מצווה ונישואים. בר=המצווה הוא המיוחד והשלם מכולם; ברית מילה מלווה מלבד השמחה גם בכאב וחרדה; נישואין, מלבד ההתרגשות, מלווים גם בפרידה... ובר=המצווה, היחיד מכולם, השמחה היא שלמה...
יונתן, במה אברך אותך? לא אברך אותך בשכל, במוח ובתבונה, כי כל אלה ניתנו לך מלוא חופניים. ואסתפק באלה הברכות השתיים: האחת – שהערכים, היושר, המצפון והכבוד להורים ולסבא וסבתא ילוו את מעשיך... שתהיה מאושר... והשנייה: שתהיה בריא ואיתן בגוף ובנשמה... אוהבים מאוד... סבא וסבתא.
שחר, בתו של אלי, חגגה את היותה באחרונה בת=מצווה, ושנינו כתבנו לה מכתבי ברכה. להלן קטעים מהם:
לשחר בת=המצווה מאת: סבתא אסתר
שחר - כשמה מפיצה אור בעיניים, במצח, בחיוך הנאור.
שחר ברוכה בהרבה מעלות, יחידה ומיוחדת בין הבנות:
חכמה, חרוצה ועצמאית בכל השטחים, מאוד יצירתית
ומעל לכול צנועה מאוד. מה תרצו לבקש עוד?!
בבית את בת מסורה ועוזרת, אחות אהובה ואוהבת.
בבית=הספר תלמידה מצטיינת... המורה מטילה על הכיתה משימה -
שחר מיד אותה מרימה...
מכל דבר את משתדלת ללמוד... ספרדית מטלנובלות...
ממך כולם מתפעלים: את היושר הפנימי שבך, את הבגרות האמיתית שלך,
את שמחת החיים המידבקת, הרגישות והחמימות כול חובקת.
כולם מכירים באישיותך המיוחדת, בטוב לב ואכפתיות מרופדת.
עוזרת בתליית כביסה ובקיפול, ומאוד אוהבת להתעסק בבישול.
משכימה בבוקר ומתפללת, באחיך ואחותך הקטנים מטפלת.
את תשקיטי כל ריב ומדון, כאהרון הכוהן משכינה שלום.
לכן על חברותייך את אהובה בשכונה, בכיתה וב"בני עקיבא".
אני קוראת לך "נסיכה"... במה אברכך, שחר יקירתי? שתתקבל בשמים תפילתי
שתצליחי בכל מעשה ידייך, שתדעי רק אושר בחייך, ימלא ה' לטובה משאלותייך,
שיתגשמו כל חלומותייך... המשיכי, שחר, ללכת בדרכך - להעניק לכולם את תרומתך.
אם ירבו כמותך בישראל, בוודאי במהרה יבוא הגואל.
אוהבת אותך מכל הלב, סבתא אסתר תמיד עם סבא שמואל
לשחר מסבא שמואל
"רבות בנות עשו חיל, ואת עלית על כולנה"
אני רוצה לומר כל כך הרבה דברים לנכדה כל כך מוערכת, חכמה, נבונה וטובת לב, אבל המילים נתקעות בגרון, ואני נחנק מרוב התרגשות...
הקב"ה בירך אותך בכל כך הרבה תכונות חיוביות ונסך בך חן וחסד ורחמים. את מביאה לכולנו הרבה נחת וסיפוק. לא אגזים ואומר שב"ה יש לנו עוד כמה נכדות ונכדים, וכולם יהלומים אהובים ויקרים - אבל את, שחר, כל כך דומה לדמות של אמי ז"ל, שנספתה בשואה ושהיתה צדקת יראת שמים ואוהבת אדם, ובך שתל הקב"ה את התכונות האלה, שמזכירים לי תמיד את אמי, את הסבתא רבתא שלא זכית להכיר אלא מהסיפורים שלי. ואני כל כך מעט שנים הייתי בחיקה - ובכל זאת הזכרונות של אישיותה חרותים עמוק בלבי. אנו גאים בך. אנו מתפללים שהקב"ה יצליח דרכך בכל אשר תפני: בלימודים, בחברה, בעזרה לזולת, באהבת אדם, בחיים של תורה ויראת שמים. המשיכי להיות בת נאמנה להורייך, למשפחתך ולעם ישראל. היי ברוכה, נכדתנו, והיי לאלפי רבבה...
באהבה רבה מעומק הלב, סבא שמואל תמיד עם סבתא אסתר
כאשר חגגנו יובל שנים לבכורנו בנימין, כתבה אסתר לכבודו שיר בחרוזים, ואני - מכתב ברכה.
אביא כאן קטעים מהברכות:
יובל לבנימין: מאמא אסתר
בני בנימין בן אוני, בכורי ראשית אוני, שהזדרז לצאת בחודש השמיני...
בנימין היה גם הנכד הראשון, וגדולה השמחה לסבא אברהם יצחק ולסבתא פסיה. אל העולם פתח עיניים סקרניות, ומגיל שנה כבר שאל שאלות...
בגן הציבורי קראו לו "טרזן"... בבית=הספר היה שובב נורא, כל שני וחמישי נקראנו אל המורה, אך בלימודים הצליח לא רע... כשהיה בן שמונה, נולדה נאוה האחות, הוא ורוני רקדו כל הלילה עד כלות, אחות קטנה ומתוקה - איזו מתנה נפלאה! לא עברו שלוש שנים, המשפחה שוב אורזת החפצים... מיד היינו למשפחה של שישה, כשנולד האח הקטן אלישע... בקנדה חווה בנימין חוויות חדשות... כשברחוב הציקו לו הגויים, הוא נתן להם מנה אחת אפיים... לבדו הוא חזר לארץ אחרי שנה... הלך ללמוד בנחלים... ידוע שחוש הצדק אצלו היה מפותח, לפרחחים המציקים לחבריו את הראש פתח... מנחלים עבר לישיבת הסדר... ל"כרם ביבנה", ישיבה מכובדה... בינתיים אנחנו, משפחת הנודדים, לקחנו אתנו הילדים האחרים... אנגליה היא המטרה, ללמד ילדי ישראל תורה.
כשבאנו ארצה ב=73, בנימין עם הראש באדמה... הורידו לו פרופיל...אך בנימין לא נכנע והגיע לשרת בטנק בסיני... ובסבסטיה פגש את דניאלה, אהבת חייו... נאחל לכולנו שברצות האל נזכה ביחד לביאת הגואל.
מאבא לבנימין ליובלו החמישים
ברוך שהחיינו קיימנו והגענו ליום הזה! ברוך השם שאמא ואנוכי זוכים לחגוג את שנת היובל של בננו הבכור מארבעת ילדינו, כשאנו במלוא השכל (כמעט) בריאים ומאושרים לראות את כולכם... על בנימין עצמו ניתן לכתוב ספר שלם, על ילדותו, לימודיו והרפתקאותיו: בבית=הספר, בשליחויות, בישיבה, בהסדר, בפעילות למען עם ישראל ועוד... כמה מ"אוצרותיו" של בנימין: הלב הטוב, המוכנות לעזור, הבעל, האב והסבא המיוחד, יחסו להורים שלנו, החום המשפחתי שלו... מגיע לכל אירוע משפחתי, גם אם הוא סחוט... סבא משוגע לנכדיו, להם לדניאלה ולילדים נתונים כל מעייניו. אבל את עולמו הוא קנה בטיפול האישי המיוחד באמה של דניאלה, מתוך מסירות ואהבה... מאחלים לך אורך ימים ונחת... אוהבים אותך בכל נימי נפשנו... אבא שמואל ואמא.
במלאת יובל שנים לרוני ויום הולדת ארבעים לאלי חגגנו להם יום הולדת משותף, ובמסיבה המשפחתית קראנו, גם אסתר וגם אני, את הברכות שכתבנו. אסתר, כרגיל, כתבה שיר בחרוזים.
סיפורים מחיי רוני מאת אמא אסתר
רוני, בני השני, הזדרז לצאת בסוף החודש השמיני. הילד הסקרן לא יכול לחכות, את העולם הוא רצה לראות... וכך עשרה חודשים וחצי אחרי אחיו בקע קול בכיו החלוש מפיו. שניהם נולדו באותה שנה עברית... שמואל התעקש על שם סבו, פינחס אהרון, לילד לקרוא... תמיד קרא לו פינחס... פינחס הוא שם גלותי, אמרתי, מאהרון אקצר לרוני, ורוני קיצר לרון... רוני היה תינוק נוח, לא דרש שום דבר בכוח, אך הוא ידע להשיג הכול...
כשרוני היה בערך בן שלוש, נכנס לנו ההורים ג'וק לראש; להצטרף ללאה ולישראל בברזיל, את המצב הפיננסי קצת להציל. ארזנו את הילדים בני השלוש והארבע, נפרדנו בדמעות מסבא וסבתא... הילדים התרגלו לארץ החדשה, מהר מאוד למדו את השפה, רוני בגן בלט ביופיו, אתנו עלה על הקורקובדו. בפריה ורמליה ("החוף האדום") צעק: "הנה פשקדור" (דייג)... כשחזרנו ורוני כבן חמש שנים, הטיל חרם על הפורטוגזית לעולמים, כבר אז התגלה כפטריוט, שמח לחזור אל ארץ האבות.... לא עברו שלוש שנים, והמשפחה שוב אורזת חפצים, לקנדה הרחוקה מועדות פנינו... בקנדה חווה רוני חוויות חדשות...בבית=הספר השתלב יפה מאוד, את האנגלית בא לו בקלות ללמוד... כשחזרנו לארץ, למד רוני בבית=הספר "סגולה", במיוחד אהב ללמוד גמרא ותורה, הלך ללמוד בנחלים... כאשר נגמר לנו נחלים, לקחנו שוב את מקל הנדודים, הפעם אנגליה היא המטרה... רוני יודע כבר אנגלית, קיבל שחרור משיעורי עברית... עמד יפה במשימה, ובחינות בגרות עבר בהצלחה... אך באנגליה לא רצה יותר להיות, אתם זוכרים שעוד מברזיל היה פטריוט... גם כשחזרנו אחרי שנה, הוא לא היה בבית אלא בצבא. בנח"ל בתקוע התחיל את דרכו, שם גם מצא את אהובת לבו... ואני רוצה לברך אותך כאן, בני היקר, שלא יחסר לך בחייך שום דבר... ובכן, להתראות בעשור הבא במצב רוח ובריאות טובה!
אבא שמואל מברך את רוני ואלי
...אני מודה לקב"ה שזיכני לחגוג היום בחברת הילדים, הנכדים הנינים והאורחים את ימי ההולדת של בנינו רוני ואלי... אתם מיד תגידו: שמואל הרגשן... איך אפשר לא להתרגש, כשאני מסתכל בכם ואני לא מאמין שאחרי כל מה שעברתי זיכני הקב"ה לראות בנים, נכדים נינים... אני מתגאה בצאצאיי, כולם נהדרים, יפים, חכמים, טובי לב, מאירי עיניים. רוני ואלי, כשחשבתי לכתוב דברים ליום הולדתכם, נזכרתי כמה הרבה דברים משותפים לכם. לכן סלחו לי אם אכתוב בלשון רבים, עם כוונה מכוונת לכל אחד מכם לחוד. שניכם בעלים מסורים ואוהבים, אבות לדוגמא, משכילים, בעלי ערכים, בעלי מחשבה, כשרון ויכולת מקצועית. אתם מכבדים גם אותנו, ההורים, ואוהבים אותנו... אתם קרובים ללב ולנשמה, ובכך מאריכים את ימינו ונותנים לנו הרצון והיכולת להתמודד עם הגיל, הכאבים... בלי אהבת הילדים מה טעם לחיים... לא אשכח איך בימי חוליי, כאשר שכבתי בבית=חולים, ידעתם תמיד לעודד אותי בביקוריכם, למרות שהייתם עסוקים וטרודים... אני יודע שאתם אוהבים אותנו ושאכפת לכם מאתנו... אני מסתכל על שניכם וגם על נאוָה ובנימין, ואני רואה את משפחותיכם הנהדרות, שאתם מטפחים בכל כך הרבה אהבה ומסירות... אתם מסיבים לנו הרבה נחת. אנו גאים בכם ובהישגיכם... אני מאחל לכם אריכות ימים מתוך בריאות והצלחה. לך, רוני, יחד עם יעל הנהדרת היודעת להיות תמיד לצדך באהבה ובמסירות, עם יונתן ועינת.... ולך, אלי, שהתגברת בחייך על מצבים קשים יחד עם רבקהל'ה המיוחדת והילדים המתוקים איתן, שחר, יובל וטל. ולבסוף אציין מהמקורות (אבות, פרק ד, משנה יז): "ר' שמעון אומר: 'שלושה כתרים הן: כתר תורה, כתר כהונה וכתר מלכות. וכתר שם טוב עולה על גביהן'. ואתם זכיתם בכתר שם טוב". בברכות חמות מכל הלב מאבא שמואל.